זכרון יעקב - ר' אהרון יעקב גרדין

הספר יצא לאור בירושלים בשנת תשל"ז
נושא הספר: חידושים במסכתות הש"ס
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: ה - ח

תקציר המבוא:

במבוא מובאים בקצרה קורותיו של המחבר בשואה: נדודיו כתלמיד ישיבת מיר לקובנה, לקובה שביפן ולשנחאי. בסיום המלחמה התקבל כרב במלבורן ואחר כך חי בלונדון.
המחבר מעלה דברי תורה שלמד במיר ומבקש להציב יד להוריו שנספו בשואה.

המבוא:

זכרון יעקב

(עמוד ה)
בס"ד

הקדמה

אני הגבר ראיתי נוגות ימים עקבים מדם אחינו בני ישראל, תקופת השואה, כשענן חשך וצלמוות כסה העולם, במשך זמן מלחמת העולם השני', וקהלות קדושות שבאירופה פתאום נעקרו ונחרבו כליל, ד' ינקום דמם, והי' מצב אז "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה", וחסדי ד' כי לא תמנו לא כלו רחמיו שהשאיר לנו שארית הפליטה, ישיבות ומוסדות התורה שניצולו מתוך ההפיכה באירופה, ואני בתוך הגולה יחד עם חבירי תלמידי "ישיבת מיר" המפורסמת, בשנת ת"ש בזמן שצבאות הנאצים מצד מערב, והבולשביקים ממזרח צבאו על מדינת פוילין וכבשוה במשך זמן קצר, עזבנו את "מיר" שבפוילין, וגלינו להעיר וילנה שהיתה אז מקום מקלט ופליטה לישיבות ומוסדות התורה, וככתוב בתוה"ק פ' וישלח "והי' המחנה הנשאר לפליטה" וברמב"ן שם שזה רומז לימי הגלות, דבכל הזמנים מחסדי ד' להשאיר לנו מקום לפליטה עיי"ש.

אבל גם בליטא לא ארכו הימים, והבולשביקים כבשו ארצות הבלטיק ובתוכם ליטא וכשקבענו הישיבה בעיר קיידאן שע"י קובנא גזרו עלינו גזירות להתפזר בכמה מקומות שבליטא כי כוונתם היתה לרעה לבטל את הישיבה הק' ח"ו, שלא להמשיך ללמד תורה יחד במקום אחד.

אבל מן השמים בטלו עצתם הרעה, ונפתח פתח הצלה בשביל הישיבה, ופתאום הקונסול מיפאון שבקובנא נתן לנו רשיון ליסע לזמן ליאפן, ועל סמך זו הגשנו בקשות למשטרה החשאית הנ.ק.ו.דע, שברוסיא לקבל רשיון יציאה מרוסיא אף שלכתחילה לא קוינו שיש סיכויים לקבל הרשיון, במיוחד שהי' נוגע לכמה מאות בחורים צעירים, ודבר כזה לא הי' בההיסטורי' של הבולשביקים שיתנו רשיון יציאה מרוסיא, ואחרי כמה שבועות
(עמוד ו)
זכינו לנס גלוי ממש, וקבלנו רשות לעזוב רוסיא, ורק בזכות התורה היא שעמדה לנו, וכדאמרו חכז"ל במס' סוטה, מלמד שהארון נושא את נושאיו, ובחורף שנת תש"א עזבנו רוסיא ברכבת בדרך הארוכה דרך מוסקבא עד עיר החוף שבמזרח הרחוק הנקראת ולדיוסטוק נסיעה שבועיים ברכבת, ומשם עם אנ"י עברנו ים היפוני והיגענו ליאפון יחד עם מרן המשגיח הצדיק מוהר"ר יחזקאל לוינשטיין זצ"ל ויבדל לחיים ארוכים מרן ראש הישיבה הגאון מוהרר"ח שמולביץ שליט"א, ומשך שנה ישבנו בקובה שביאפון ולמדו תורה, ואחר כך עברנו לשנכיי שבסין, ובחמלת ד' עלינו זכינו לסדר שם הישיבה מחדש ולמדו תורה בהתמדה רבה עד תום המלחמה.

ועם תום המלחמה שנתגלה לנו חורבן הגדול שנעשה באירופא שהכל נהרס ונחרב, צפינו לקבל רשיונות כניסה לארה"ב וגם סרטפיקטים בכדי לעלות לאה"ק לארץ ישראל שהיתה נקראת אז פלישטיני', ובינתיים הרב אשכנזי זצ"ל רב בשנכיי קיבל דרישה ממלברון שבאוסטרלי' שדורשים אברך לבא שמה ולשרת במלאכת הקדש, והיות שהייתי בן בית אצל הרב, הציע לי שאקבל משרה זו, ואחר זמן קצר עזבתי שנכיי לדרך אויסטרלי', וקבעתי מקומי שם במלברון, וזכיתי גם בעזה"ש להרבצת תורה ברבים שהגדתי שיעורי תורה בגמרא לפני קהל, וב"ה הי' לי סייעתא דשמיא.

ואחרי נידודים כעת אני בלונדון שבאנגלי' יחד עם משפחתי יחיו, והם: רעיתי מרת מינה, בני יוסף בן-ציון, בנותי חנה, חוה ואסתר, יתן ד' נזכה לראות מהם נחת ואושר רב.

גמרתי לעלות לדפוס חלק ראשון חידושי תורה וליתן לו שם "זכרון יעקב" שתהי' גם לזכרון חסדי ד' שעשה עמדי עד הלום, ותפלתי שנזכה לנחמת ציון וירושלים.

המצפה לישועת ד' כהרף עין לגאולה בב"א.

אהרן יעקב גרדין
במוה"ר יוסף אב"ד דמנויץ זצ"ל

(עמוד ז)
פתיחה

בפסחים דף פח. אמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעי' ב') והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלקי יעקב, אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק, אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ד' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (שם כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית א-ל, וברש"י דה"מ שקראו בית, מקום מיושב, עיי"ש, וכנראה שכל השמות האלו מכוונים להר הבית אלא שכל אחד מאבותינו הק' קראו בשם מיוחד, ועוד במדרש מביאו המהרש"א משל למלך שהי' לו ג' אוהבים ובקש לבנות פלטין הביא לראשון אמר זכור הייתי אותו הר הי' מתחלה הביא לשני אמר זכור הייתי שדה הי' הביא לשלשי אמר זכור הייתי פלטין הי' מתחלה א"ל המלך חייך שאני בונה פלטין וקורא אני אותו לשמך שנאמר בית אלקי יעקב, וכנראה מדברי חז"ל שכל אחד מהאבות ראה בהר של מקום השכינה כל אחד לפי דרכו בקדש, אברהם אבינו שנתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכלם רואה מקום הקדושה כמו הר שצריכים לעלות מפעם לפעם ולשאוב משם קדושה, יצחק הוא רואה המקום דרך של פרישות מחיי עוה"ז ועי"ז להתקרב למקום של שכינה, וזהו לראות את המקום כמו שדה רחוק מחיי העוה"ז, והוא שפשט צוארו על קידוש השם אבל יעקב אחרי שיצא מאהלי של שם ועבר חי יחד עם לבן הארמי ועם עשיו אחיו ולא למד ממעשיהם רק יעקב הלך לדרכו, וזה שראה יעקב (בית א-ל) מקום של שכינה ועל יסודות אלו הוא רואה מקום המיועד לקדושה ולטהרה, העבר והעתיד הוא המשך אחד של בית אלקים בקביעות מסירת נפש לד'
(עמוד ח)
ותורתו, רואים מדברי חז"ל כי תכלית האדם לבנות ביתו לבית אלקים והיא הכונה "ושכנתי בתוכם" וזהו עיקר העבודה של האדם כאמרם גדולה מלאכה שאף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה (אדר"נ פ' י"א).

אודה לד' בכל לבב, אחרי כל התלאות שעברו בימי חיי זכיני לעלות בכתב מעט מזעיר חידושי תורה שנתחדשו לי, כי רובם שחידשתי בימי עלומי ובהיותי תלמיד ישיבת מיר הק' נאבדו בימי נידודי ליפאן שנכיי ואויסטרלי', וכפי למרום כשם שזכיתי להיות חלקי בין יושבי ביה"מ לקבוע עתים לתורה, ולעשות חייל במלחמתה של תורה, כן אזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות ויקויים בי כי לא תשכח מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ד' מעתה ועד עולם.

והנני להציב מצבת זכרון להורי הקדושים ז"ל שנספו בימי השואה בידי הטמאים הנאצים ימ"ש.
אבי מורי הרה"ג הצדיק מוה"ר יוסף בהרה"ג ר' ישראל ז"ל עלו על המוקד השמימה יחד עם כל העדה הק' בעיר ולאמי הצדקנית מרת חוה בילה בת הרב ר' אהרן יעקב ז"ל ששמש בתור אב"ד דק"ק מנביץ פולין.
מנביץ, כ"ג חדש אלול תש"ב לפ"ק.

תנצבה"ח.